74

הַיָּרֵחַ כִּמְעַט מָלֵא. דָמָהּ שֶׁל רוּת גּוֹאֶה וּמְחַשֵּׁב לַעֲלוֹת עַל גְּדוֹתָיו, כְּמוֹ מַעְיָן פּוֹעֵם שֶׁמַּיִם מִלְּאוּ אֶת אֲגָנוֹ וְהוּא בָּא אֶל פְּעִימָתוֹ. אַדְווֹת שֶׁל כְּאֵב צוֹבְטוֹת אֶת קִרְבָּהּ וְהַכֹּל נִרְאֶה לָהּ גָּדוֹל וּמַשְׁמָעוּתִי וּבוֹ זְמַנִּית מְיֻתָּר. הַנְּסִיעָה לִיהוּדָה נִרְאֵית לָהּ טֹרַח. הִיא מִתְקַשֶּׁרֶת אֵלָיו וּמוֹדִיעָה לוֹ שֶׁלֹּא תָּבוֹא הַיּוֹם. הוּא שׁוֹאֵל לָמָּה, וְהִיא עוֹנָה שֶׁזֶּה יוֹתֵר מִדַּי בִּשְׁבִילָהּ, שֶׁהִיא לֹא יוֹדַעַת, וְשֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת. קוֹלָהּ רוֹעֵד. יְהוּדָה מַרְגִּישׁ שֶׁאֵין זוֹ שִׂיחָה שֶׁבָּהּ הִיא מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיְּשַׁכְנֵעַ אוֹתָהּ לָבוֹא, וְלָכֵן רַק אוֹמֵר שֶׁחָבָל וְשֶׁהוּא הָיָה שָׂמֵחַ לִרְאוֹת אוֹתָהּ. "אֲנִי יוֹדַעַת", הִיא אוֹמֶרֶת, "סְלִיחָה".