56

כְּמוֹ פִּיגְמַלְיוֹן הַמְּפַסֵּל אֶת גָּלָתֵאָה וּמוֹצֵא בְּתוֹךְ הַשֶּׁנְהָב אֶת אַהֲבָתוֹ כָּךְ עִצַּבְתִּי אֶת דְּמוּתָהּ שֶׁל דִּבְשִׁי. בַּתְּחִלָּה חָטָאתִי רַק בְּהַאֲנָשָׁה שֶׁל טוֹפּוֹנִים, תּוֹפָעָה שֶׁמִּתְרַחֶשֶׁת הַרְבֶּה בַּמִּקְרָא, לְמָשָׁל בְּנוֹת צְלָפְחַד שֶׁמֻּצָּגוֹת בַּסִּפּוּר כְּנָשִׁים אַךְ לְמַעֲשֶׁה מְדֻבָּר בִּשְׁמוֹת שֶׁל עָרִים בְּאֵזוֹר מְנַשֶּׁה. חָשַׁבְתִּי אֵיךְ תְּיֻצָּג גִּבְעַת דִּבְשִׁי כְּאִשָּׁה. הַקִּמּוּרִים הַמְּתוּנִים שֶׁל הַגִּבְעָה הָפְכוּ לַּקִמּוּרִים הָעֲדִינִים וְהַכִּמְעַט בָּסְרִיִּים שֶׁל דִּבְשִׁי. אַךְ חֵטְא גּוֹרֵר חֵטְא וְחָשַׁבְתִּי מַה יִּהְיֶה צֶבַע שְׂעָרָהּ. צֶבַע דְּבַשׁ יִהְיֶה צָפוּי מִדַּי וְלָכֵן הֵבַנְתִּי שֶׁשְּׂעָרָהּ שָׁחֹר. מִכָּאן הָיָה כְּבָר הַמִּדְרוֹן חֲלַקְלַק. הֻקְסַמְתִּי מֵהַנִּגּוּד שֶׁבֵּין צֶבַע הַדְּבַשׁ, הַצָּפוּי מִדַּי, לְבֵין הַצֶּבַע הַשָּׁחֹר שֶׁל שְׂעָרָהּ, וְהֵבַנְתִּי שֶׁמַּשְׁמָעוּת הַשֵּׁם אֵינֶנָּה שַׁיָּכוּת ('הַדְּבַשׁ שֶׁלִּי') וְגַם אֵינֶנָּה תְּכוּנָה ('שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַדְּבַשׁ'), אֶלָּא פֹּעַל בְּצִוּוּי – "דִּבְשִׁי!" וּבְעוֹדִי מְנַסֶּה לְדַמְיֵן, בִּמְבוּכָה, מַה בְּעֶצֶם אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵא לָהּ 'דִּבְשִׁי!' הֵבַנְתִּי שֶׁכְּבָר הִתְאַהַבְתִּי. אוּלָם בְּנִגּוּד לַפֶּסֶל שֶׁל פִּיגְמַלְיוֹן, דְּמוּת סִפְרוּתִית לְעוֹלָם אֵינָהּ דּוֹמֶמֶת וְלָכֵן לֹא נִזְקַקְתִּי לְוֵנוּס שֶׁתָּפִיחַ בָּהּ רוּחַ חַיִּים.