44

זֶה לֹא סוֹד: חֶשְׁוָן וְהַיָּמִים מִתְקַצְּרִים. פַּעַם עָמַדְתִּי עַל שְפַת מַכְתֵּשׁ רָמוֹן וְהוּא הָיָה מָלֵא בְּחֹשֶׁךְ. הַזְּרִיחָה כְּבָר הִגִּיעָה אַךְ הַמַּכְתֵּשׁ עוֹד הָיָה גָּדוּשׁ בְּחֹשֶׁךְ סָמִיךְ וְרוֹחֵשׁ וְאַף עָלָה עַל גְּדוֹתָיו וְהִגִּיעַ עַד כַּפּוֹת רַגְלֵינוּ. אָדָם יָכוֹל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ, לָלֶכֶת לָלֶכֶת וּבַסּוֹף לְהַגִּיעַ לְמִגְרַשׁ כֻּרְכָּר קָטָן וּבוֹ מְכוּלַת אַשְׁפָּה. אֲבָל יְהוּדָה מִתְקַשֵּׁר לְעַמִּי וְשׁוֹאֵל אוֹתוֹ: "יֵשׁ לְךָ אֶת הַמַּפְתֵּחַ לְמַאֲגַר דְּבַשׁ?" – "מַה קָּרָה? מָה אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׁם?" – "הִכַּרְתִּי מִישֶׁהִי כְּשֶׁהָיִינוּ בִּמְטוּלָה… אֲנִי רוֹצֶה לָקַחַת אוֹתָהּ מָחָר לִשְׂחוֹת שָׁם" – "זָרִיז אַתָּה!" – "בְּקִצּוּר, יֵשׁ לְךָ אֶת הַמַּפְתֵּחַ?" – "כֵּן, אֵין בְּעָיָה, רַק דִּיר בָּלָק אֶל תִּשְׁכַּח לְהַחְזִיר לִי אוֹתוֹ מְקוֹרוֹת יַהֲרְגוּ אוֹתִי" – "כָּכָה אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי?" – "לֹא, אֵין בְּעָיָה, תָּבוֹא תִּקַּח" – "אֵיפֹה זֶה יוֹצֵא?" – "טְבֶרְיָה, שִׁכּוּן ד', תִּתְקַשֵּׁר כְּשֶׁתַּגִּיעַ אֲנִי אַסְבִּיר לְךָ" – "סַבָּבָּה".