39

יְהוּדָה סוֹף סוֹף בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה אַחֲרַי חֲמִשָּׁה יָמִים עָמוּסִים וּגְדוּשִׁים. הוּא עוֹמֵד בִּפְקָק לְיַד מִפְעַל גְּרָנוֹת וּבְלֵית בְּרֵרָה מִתְמַסֵּר לְהִבְהוּבֵי הָאִתּוּתִים שֶׁל הָרְכָבִים הָעוֹמְדִים בַּנָּתִיב הַפּוֹנֶה שְׂמֹאלָה לְגַן-שְׁמוּאֵל. הַסִּפּוּר שֶׁקָּרָא מַעֲסִיק אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו. הַאִם דָּוִד יָדַע אֶת הַסַּכָּנָה הַכְּרוּכָה בַּדָּבָר וּבְכָל זֹאת יָרַד? אוֹ שֶׁמָּא לֹא יָדַע? הַסִּפּוּר מִתְעַסֵּק בְּפִלְפּוּלִים שֶׁל קַל וָחֹמֶר וּמִצְווֹת שׁוֹנוֹת, וְלֹא בַּמֶּה שֶׁבֶּאֱמֶת מְעַנְיֵן: מָה דָּוִד יָרַד לַעֲשׂוֹת שָׁם? מָה הוּא רָצָה לִבְדֹּק? הַסִּפּוּר מַזְכִּיר לוֹ אֲגָדָה אוּרְבָּנִית שֶׁשָּׁמַע פַּעַם לְפִיהָ מַעְיָן הַגִּיחוֹן מֵפִיק יוֹתֵר מַיִם מִכַּמּוּת הַמִּשְׁקָעִים בְּאַגָּן הַנִּקּוּז שֶׁלּוֹ. לִיהוּדָה כּוֹאֵב הָרֹאשׁ מֵהַמַּסָּע הָאָרֹךְ וְלָכֵן הָרַדְיוֹ כָּבוּי. עוֹד מוֹפָע שֶׁל הָרַמְזוֹר וִיהוּדָה וְהָאִיסוּזוּ עֲדַיִן לְיַד מִפְעַל גְּרָנוֹת.