115

בַּכָּלְבּוֹ הֵם שָׂמִים בַּסַּלְסִלָּה חוּמוּס וְסוֹדָה לִשְׁתִיָּה (טְחִינָה וְלִימוֹן וְתַבְלִינִים כְּבָר יֵשׁ). "וָאי יֵשׁ רִמּוֹן! מָה אַתָּה אוֹמֵר, נִקַּח?" – "לְמִי יֵשׁ סַבְלָנוּת לְ… אָה, שָׁכַחְתִּי, אַתְּ עִם הַסַּבְלָנוּת…" – "אֵיזֶה סַבְלָנוּת, לְקַלֵּף זֶה הַחֵלֶק הֲכִי כֵּיף" הִיא אוֹמֶרֶת וּמַנִּיחָה בַּסַּלְסִלָּה רִמּוֹן גָּדוֹל. אֵין דָּבָר יוֹתֵר רוֹמַנְטִי מִלַּעֲמֹד בַּתּוֹר בַּצַּרְכָנִיָּה. פַּעַם הָיִיתִי בְּדֵיְט, וְלִשְׁנֵינוּ לֹא הִתְחַשֵּׁק לָלֶכֶת לְמִסְעָדָה, אֲבָל שְׁנֵינוּ רָצִינוּ סְטֵיְק סַלְמוֹן. אָז קָנִינוּ בְּטִיב טַעַם, וּכְשֶׁעָבַרְנוּ בַּקֻּפָּה חָשַׁבְנוּ – אֵיזֶה כֵּיף לָנוּ. הֵכַנּוּ אֶת הַסַּלְמוֹן אֶצְלִי, עִם חֶמְאָה וּמֶלַח וְעִשְׂבֵי תִּבּוּל וּפִלְפֵּל אַנְגְּלִי, וְיָצָא מַדְהִים, כִּי כְּשֶׁמְּכִינִים לְבַד יֵשׁ שְׁלִיטָה מְלֵאָה עַל מִדַּת הָעֲשִׂיָּה. אַחֲרֵי הַסְּעוּדָה הִיא סִפְּרָה שֶׁהִיא לוֹמֶדֶת תֶטָא הִילִינְג וְשָׁאֲלָה אִם מַשֶּׁהוּ כּוֹאֵב לִי. בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה כָּאַב לִי הַקַּרְסֹל. בְּמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים הַכְּאֵב הָיָה פּוֹחֵת וּמַחְמִיר לְסֵירוּגִין וּבְשִׂיאָיו כָּאַב לִי עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהִתְקַשֵּׁיתִי לָלֶכֶת. אַחֲרֵי הַטִּפּוּל הַכְּאֵב פָּחַת, אַךְ לֹא יִחַסְתִּי לְכָךְ חֲשִׁיבוּת כֵּיוָן שֶׁמִּמֵּילָא הַכְּאֵב הָיָה בָּא וְהוֹלֵךְ. אוּלָם בַּבֹּקֶר שֶׁלְּמָחֳרָת כְּבָר לֹא זָכַרְתִּי בְּאֵיזוֹ רֶגֶל הָיָה הַכְּאֵב. כָּךְ, אָדָם יָכוֹל לְהִסְתּוֹבֵב עִם כְּאֵב שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים, וּבֹקֶר אֶחָד לֹא לִזְכֹּר בְּאֵיזוֹ רֶגֶל הוּא הָיָה?