113

יְהוּדָה וְרוּת שׁוֹכְבִים מְחֻבָּקִים תַּחַת הַפּוּךְ וּבַחוּץ הֲפוּגָה בַּגֶּשֶׁם. הִיא מִתְהַפֶּכֶת עַל גַּבָּהּ אַךְ אֵינָהּ מִשְׁתַּחְרֶרֶת מִזְּרוֹעוֹתָיו. – "אֵיךְ אֲנִי יְכוֹלָה לָדַעַת שֶׁזֶּה שֶׁאַתָּה זוֹרֵם עִם כָּל הַגַּחֲמוֹת שֶׁלִּי זֶה בֶּאֱמֶת 'נֶאֱמָנָה לְעַצְמֵךְ וְלֹא לַהַצְהָרוֹת' שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וְלֹא מִתּוֹךְ אֲדִישׁוּת?" שׁוֹאֶלֶת רוּת – "אֵיךְ אֲנִי אַסְבִּיר לָךְ אֶת זֶה… אִם אֲנִי מְקַבֵּל קְרִיאָה 136, אֲבָל צִפִּיתִי ל-138, אֲנִי לֹא אוֹמֵר לָהּ 'אַתְּ אֲדָמָה לֹא צְפוּיָה! אֲנִי לֹא מוֹדֵד אוֹתָךְ יוֹתֵר!' כִּי מַה שֶּׁיֵּשׁ זֶה 136, וְלֹא יַעֲזֹר." – "אָז?" – "אָז אֲדִישׁוּת זֶה לֹא לְהִתְעַנְיֵן מִלְּכַתְּחִלָּה" – "אָה, אָז זֶה בְּכָל זֹאת לֹא רַק בִּגְלַל 'נִהוּל מַשְׁאַבֵּי הַמַּיִם' וְ'נִטּוּר סָדִיר' שֶׁאָמַרְתָּ לִי בַּגּוֹלָן…" – "בֶּטַח שֶׁלֹּא, זֶה מְרַתֵּק אוֹתִי אֵיךְ בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה, בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה, יֵשׁ כְּמוֹ יָם, וְהַתְּהוֹם נָעָה וּמִתְפַּתֶּלֶת מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאַתּ הִתְפַּתַּלְתְּ כָּאן לִפְנֵי כַּמָּה דַּקּוֹת" – "אָז אַתָּה מְשׁוֹרֵר!" – "אֲנִי? זֹאת אַתְּ מוֹצִיאָה אֶת זֶה מִמֶּנִּי, אוֹ הַוִּיסְקִי… בַּחַיִּים לֹא אָמַרְתִּי אֶת זֶה לְאַף אֶחָד. בְּקֹשִׁי הֵעַזְתִּי לְהַגִּיד אֶת זֶה לְעַצְמִי" – "לָמָּה לֹא אָמַרְתְּ?" – "חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹּא יָבִינוּ. אַתְּ צְרִיכָה לְהָבִין אֵיזֶה תְּגוּבוֹת אֲנִי מְקַבֵּל. כְּשֶׁאֲנָשִׁים שׁוֹמְעִים שֶׁאֲנִי מוֹדֵד מֵי תְּהוֹם הֵם שׁוֹאֲלִים [הוּא מְשַׁנֶּה אֶת קוֹלוֹ בְּלַעַג] 'אָז מַה יִּהְיֶה עִם הַמַּיִם, יָבִיאוּ מִטּוּרְקִיָה?'" הִיא צוֹחֶקֶת וּמְנַשֶּׁקֶת אוֹתוֹ וּבְדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טַל.