103

אָגִי מִתְקַשֶּׁרֶת חֲזָרָה לִיהוּדָה וּמַסְבִּירָה לוֹ הֵיכָן לְהַנִּיחַ אֶת הַפְּסַנְתֵּר. הַשְּׁלוֹשָׁה מוֹרִידִים אֶת הַפְּסַנְתֵּר מֵהַטֶּנְדֶּר וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ לַחֶדֶר. כֵּיוָן שֶׁהַפְּסַנְתֵּר כָּבֵד, אֶת הַדֶּרֶךְ בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הֵם מְנַסִּים לַעֲשׂוֹת בִּגְרִירָה, אַךְ רִצְפַּת הַחֶדֶר, שֶׁעֲשׂוּיָה מִלִּינוֹלֵאוּם דַּק, נִשְׂרֶטֶת מִכָּבְדוֹ. יְהוּדָה מַבְחִין בְּכָךְ בִּמְהֵרָה וּמְצַוֶּה לַעֲצֹר אֶת הַגְּרִירָה, וְהַשְּׁלוֹשָׁה מְרִימִים אֶת הַפְּסַנְתֵּר וּמַנִּיחִים אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ. וְאַף כִּי הַשְּׂרִיטָה קְטַנָּה, וְאַף כִּי הַשָּׁטִיחַ מְכַסֶּהָ, יְהוּדָה יוֹצֵא בִּתְחוּשָׁה לֹא נְעִימָה כִּי בָא לְהוֹעִיל וְיָצָא מַזִּיק.
הַשִּׂיחָה הַקַּלִּילָה עִם פָּבֵל וְעִם גַּל בַּדֶּרֶךְ מְשַׁפֶּרֶת אֶת הַרְגָּשָׁתוֹ. "תּוֹדָה" אוֹמֵר יְהוּדָה לְפָּבֵל כְּשֶׁהֵם מִתְקָרְבִים לְרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן. – "בְּכֵיף" עוֹנֶה פָּבֵל – "בֶּאֱמֶת, אִם תִּצְטָרֵךְ מַשֶּׁהוּ, תַּרְגִּישׁ חָפְשִׁי לְבַקֵּשׁ" יְהוּדָה מַרְגִּישׁ אֲסִיר תּוֹדָה – "אֲנִי יַרְגִּישׁ חָפְשִׁי, אֲבָל אֵין לִי פְּסַנְתֵּרִים לְהַעֲבִיר" מֵשִׁיב פָּבֵל וְהַשְּׁנַיִם צוֹחֲקִים.