101

יוֹאֵל הוֹפְמָן אוֹמֵר שֶׁכְּשֶׁנָּחָה עַל הַמּוּזוֹת רוּחַ רָעָה הֵן צוֹוְחוֹת וְהָאָדָם כּוֹתֵב "וְהִיא הָלְכָה", "וְהַטֶּלֶפוֹן צִלְצֵל" וְכַדּוֹמֶה, עֻבְדּוֹת שֶׁהֵן עוֹכְרוֹת הָאָמָּנוּת, כְּאִלּוּ הַמּוּזָה פִּתְּתָה אֶת הַסּוֹפֵר לְהִתְחַתֵּן אִתָּהּ וְאָז הִיא מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ לְתַקֵּן אֶת הַבֶּרֶז. אֲבָל תִּקּוּן הַבֶּרֶז הֲלֹא הוּא אַהֲבָה, אַחֶרֶת אֵיךְ יֵדַע בְּאֵיזוֹ עָצְמָה לִדְחֹף אֶת מַפְתֵּחַ הַצִּנּוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁהָאֹם יִפָּתַח, מֵחַד, וְלֹא יִשָּׁבֵר, מֵאִידָךְ? אֲנָשִׁים מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּבִּטּוּי "לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה" וּמִתְכַּוְּנִים לְסֶקְס. אֲבָל סֶקְס יָכוֹל לְכָל הַיּוֹתֵר לְבַטֵּא אַהֲבָה. בַּבִּטּוּי "לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה" הַכַּוָּנָה לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׂם קֹדֶם, כְּמוֹ לְהָכִין אָבוֹקָדוֹ. נַסּוּ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַפִּתּוּי לָשִׁים לִימוֹן בָּאָבוֹקָדוֹ, וּבִמְקוֹם זֹאת לָשִׂים רַק מְעַט מֶלַח, מְעַט מָיוֹנֵז (כְּתַבְלִין), מְעַט שׁוּם גְּבִישִׁי וּמְעַט פִּלְפֵּל לָבָן, לְהַגִּישׁ עִם טוֹסְטִים מִלֶּחֶם חִטָּה מְלֵאָה וְסָלָמִי פַיְן שֶׁל מִזְרָע.