פרולוג:
לֵיל תַּמּוּז בְּגִנָּתוֹ שֶׁל יְהוּדָה. מִסִּבָּה שֶׁאֵינָהּ יְדוּעָה לוֹ, הוּא קָם מִכִּסֵּא הַפְּלַסְטִיק וּמְמוֹלֵל עָלֵה כֹּתֶרֶת מִפִּרְחֵי הַפַּנְדוֹרֵאָה. מִמְּקוֹם עָמְדוֹ, הוּא יָכוֹל לִרְאוֹת שֶׁאִישׁ לֹא הִתְיַשֵּׁב לְיַד הַפְּסַנְתֵּר לְנַגֵּן, וְרוּחַ לֹא מְנִיעָה אֶת עִנְבְּלֵי פַּעֲמוֹן הָרוּחַ. פְּרוּדוֹת הָאֲוִיר נָעוֹת וּמַחְלִיקוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ לְלֹא כִּוּוּן מֻגְדָּר. וְהִנֵּה מִשְׁתַּחֵל בָּאֲוִיר מַשָּׁב קַל מִן הַקַּל, מֻרְגָּשׁ אַךְ בְּקֹשִׁי בִּשְׂעָרוֹת רֹאשׁוֹ. עִנְבְּלֵי פַּעֲמוֹן הָרוּחַ זָעִים אַךְ אֵינָם נוֹגְעִים זֶה בָּזֶה. לַיְלָה, הוּא חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ, הָרוּחַ גּוֹבֶרֶת.
0 תגובות