כשהייתי בערך בן חמש עשרה, ישבתי בשלוחת ההר מעל נחל אזוב אשר בכרמל. בקצה השלוחה בצבצה מהקרקע חבית מלאה בטון, ומן הבטון שבחבית הזדקר צינור צול וחצי עם פקק בראשו. החבית לא הייתה נוחה לישיבה כיוון שהבטון היה משופע, אז ישבתי על סלע. הוצאתי מהאוגדנית שירים שחברי שלחו לי בדואר וקראתי בהם. לפתע, הגיע טנדר וממנו יצאו שני גברים. הם ניגשו אל החבית, הסירו את הפקק מהצינור ושלשלו לתוכו רצועה ארוכה. כשראו שאני מתעניין במעשיהם, הסבירו לי באדיבות רבה שהם מודדים את מפלס מי התהום אשר מתחת להר. "ומה המפלס", שאלתי, "שבעים וחמישה מטר מתחתינו" ענה אחד מהם. הזזתי את חפצי כדי שיוכלו לסובב את הטנדר, הם נסעו, ואני המשכתי לקרוא שירים עד אחרי השקיעה. כשסיפרתי על כך לחברי טל, הוא אמר "אני לא מאמין לך. בסיפורים שלך תמיד יש שני אנשים שיוצאים מטנדר ועושים משהו".

יונתן בן-עמי נולד בחיפה בשנת 1981, בעל תואר ראשון במקרא וספרות ותואר שני במנהל עסקים. נודד בישראל באוטוקרוואן ומכיר בה כמעט כל שביל ועץ. למחייתו מנהל חברה לשירותי מחקר ויעוץ עסקי. בעברו היה פועל בממגורה המשפחתית, קבלן שיפוצים, מעסה, בעל דוכן כנאפה, איש מכירות, כותב עבודות לסטודנטים ועוד. יונתן בן-עמי כותב שירה מצעירותו, ו"טובה ורחבה" הוא ספרו הראשון בפרוזה לירית.