93

יהודה ופבל מודדים את המפלס בסכר בית-זית. המאגר אמנם ריק אבל על הסכר מותקן מכשיר שמציג גם את המינימום והמקסימום מאז האיפוס האחרון. ולמרות שהמאגר יבש, מתחת לסכר לא יושבים בחורים טובים של פעם שלוגמים שעורה ושיפון ושרים 'יהי זה יום מותי'.

יהודה מתקשר לגל, בן דודו, לתאם איתו את הובלת הפסנתר. "היי" אומר יהודה – "היי" עונה גל. – "רוצה עבודת סבלות קטנה?" שואל יהודה – "מה? אני לא שומע יש לך רוח" אומר גל. יהודה מסתובב כך שלחיו תסתיר את הרוח "עכשיו יותר טוב?" – "כן" – שאלתי אם אתה רוצה עבודת סבלות קטנה" – "מה, מתי?" – "מחר" – "אוקיי" – "בסדר רק תוכל לבוא לראשון? אני אאסוף אותך משם" – "מה, איפה שלקחת אותי פעם שעברה?"

אני מודה שבכל פעם שאומרים לי על משהו שהוא באותו מקום (confession_bear.jpg) עולה בי הילד המדעיסט שהייתי ואני חושב שזה בכלל לא אותו מקום כי מאז הסתובבנו סביב השמש ומערכת השמש נעה בגלקסיה והגלקסיה טסה אי יודע אן וכולנו נוודים בחלל.

תאמרו שזאת הגרסה האסטרונומית של 'אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמים', אבל לאחר המהפכה הקופרניקאית אנו יודעים שהסיבה שלא ניתן להגיע לאותו מקום היא לא שהמיקום השתנה אלא שזה לא אותו אדם שמגיע אליו.

ובזמן שאני מקשקש יהודה כבר מתאם עם אגי. – "נוכל להביא לך אותו מחר במקום בשבוע שעבר?" הוא שואל. – "כן, אבל לא אהיה בבית. אשאיר את חדר העבודה פתוח ותוכלו להכניס אותו." יהודה מתאכזב. הוא כבר קיווה לפגוש אותה, אבל לאחר שהצליח לתאם גם עם פבל וגם עם גל, הוא לא מתכוון לשנות את המועד. "בסדר" עונה יהודה.