86

בוקר במשרד בבית-דגן והמשרד מלא תכונה. פבל ויהודה באו לקחת בטריות לתחנות המדידה, מורן מדפיסה מסמכים, רן מתהלך רצוא ושוב ומדבר בטלפון ודביר.. לא ברור מה עושה דביר. "תגיד, דביר," פותח יהודה, "בא לך לשים איתנו יד להרים את הפסנתר שלי לטנדר?" – "ומה יצא לי מזה?" שואל דביר. יהודה צוחק – "תפגוש את אגי משעול" – "מה?" דביר מופתע מהתשובה – "זאת שמביאים לה את הפסנתר – משוררת מפורסמת" מסביר פבל. – "בחיים שלי לא שמעתי את השם הזה, מה אתה רוצה ממני" – "סתם, לא בשביל זה, בשביל לעזור לחבר" אומר יהודה – "מה אכפת לך עשר דקות לעזור לחבר" פבל מנסה לעזור – "זה לא עשר דקות, הוא רוצה גם לפרוק אותו שם" – "זה נכון" מתוודה יהודה. "עזוב, יש לי רעיון אחר" הוא אומר לפבל, ורן נכנס. – "איזה יופי שכולכם פה, הנה הזמנות להשתלמות ביום ראשון הבא שבדיוק הגיעו עכשיו" הוא אומר ומגיש לשלושתם דפי A4 מודפסים. הם מעיינים בדפים. ביום ראשון הקרוב ייפגשו כל צוותי ההידרומטריה במשרד הראשי בירושלים להשתלמות בנושא קידוחי בצורת והשלכותיהם על עבודתם. – "איזה רעיון?" שואל פבל. –"מה?" שואל יהודה – "אמרת שיש לך רעיון אחר, מה הרעיון?" – "אה, בן-דוד שלי. הוא ישמח לעבודת סבלות תמורת כמה גרושים". – "מאיפה הוא?" – "רחובות. אבל לא נורא הוא יבוא לראשון" – "אה."