84

הירח כל-כך יפה הלילה, שאוהבים רחוקים ברחבי העולם נושאים עיניהם אל מסכי LCD שמאירים את פניהם בנוגה בהיר. על הארבל, אור הירח הרך נמסך בעלוות השיזף ומשתקף באדוות הכנרת. רוח הלילה מפזרת את האדוות על פני הכנרת בצורת רצועות דקות, כך שההשתקפויות נראות מלמעלה כמו ערפילים זוהרים, אך אין איש על מצוק הארבל שיחזה בקסמי הירח. אפשר לכתוב על כך שיר ולקרוא לו 'אחריות'. אפשר לתאר אנשים שנמצאים בקרבת מקום ובשל נסיבות שונות לא רואים את המחזה. למשל, זוג במושבה 'מגדל' הסמוכה, עסוקים בריב בצעקות, והתקרה מסתירה מהם את הירח. בבית אור, והילדים אינם יכולים לברוח מן הצעקות. ממש לידם, בגן הציבורי, חבורת נערים ונערות עסוקים בעישון. פנסי הרחוב מסנוורים אותם ומסתירים מהם את אור הירח. אבל למען האמת אין חשיבות רבה לכך שאיש לא רואה את הירח על הארבל. הלבנה אינה זקוקה לקהל, ובני אדם רבים כבר חיו חיים מלאים ומספקים מבלי לראות איך הכדור המסתורי שופך מאורו החיוור על טרשי הגיר.