81

ערב שישי ויהודה יוצא לטייל בדרך העפר הפונה לכיוון תל-גזר. ענני הגשם כבר המשיכו מזרחה אך שביסי עננים במערב נשארו כדי להכין לנו שקיעה מדהימה שתהיה אקורד אחרון בסימפוניית הגשמים שחלפה. העורבים על חמשת חוטי החשמל כותבים את תווי השיר 'ערב של שושנים' אף שכל אחד מהם מסתכל לכיוון אחר. יהודה הולך לבדו וחושב שהוא היה יכול לצאת לטיול הרגוע הזה עם רות וללכת עמה יד ביד, ועצב ממלא את לבו. מתחשק לגשת אליו קרוב ולומר לו – ראה איך השקיעה ורודה והשמים סגולים והעננים שבתווך זוהרים בכתום, או הקשב, בשדותינו עפרוני אומר שירה, או לשעשע את לבו בתובנה ארכיאולוגית, למשל, שלוח גזר לא היה אלא חוזה העסקה, ובכך להשכיח ולו לרגע את צערו, אך ירח מלא וגדול עולה מעל הרי ירושלים, חומק בין קרעי העננים, ושותק.