77

שריריו, ברוצו מטה, נשען על הרוח החזקה בכל בדיו ועורו, בתעופה שבין כל מהלומת צעד לעוקבתה, רטטו בתאום מפליא, שכן מכירים הם זה את זה מיום היולדם. בזוית עינו ראה חבורת מטיילים מאובקים מעבירים אבנים בזו אחר זו לכדי במה גבוהה. במאהל מששמעו צעקתו כבר החלו למתוח יריעות על קוביות החציר, לסגור את מנוע הטנדר שטרם הושלם תיקונו, לפתוח את הדוודים; וכל התכונה בתאום פולחני, לאל גשם שטרם הוגדר. בהגיעו לא זיהה את בנו בין הראשים השחורים, הקטנים, שטרחו סביב היריעות, שמחים כי ביכולתם להועיל. "סמיר!" קרא, ופחד מיד נמזג בדמו שכן נהג סמיר לטייל בערוץ הנחל, שכן אהב את ערוץ הנחל אשר מעל המאהל, וודאי לא מרגיש את סכנת השטפון הקרב. אותה שעה ישן סמיר בין סמיכותיו, מכוסה כולו, ואברהים כבר רץ אל הנחל וקורא, וקריאותיו נטמעות בהדן ורגליו נמהרות רועדות מכירות את הנחל היטב וכל אשד שעבר מחה הבעה מפניו. בבקעה המוסתרת פרשו המטיילים יריעת נילון בין שני גלי האבנים, ופנו לבשוליהם, עשנם מתמר ונבלע בעננים. אברהים מיהר ועלה, וכבר הגיע לאשדות הגבוהים, שטפוס צריך להם, ולא ידע עד אן הרחיק בנו שכן אין עונה לקריאותיו, אלא שאשד זה הנצב לפניו אינו האשד הראשון באשדות הגבוהים. אברהים מביט אחריו לראות הכבר טפסו רגליו מבלי משים, ונקודות זוהר פועמות. לפניו – קירי הערוץ תחת שמים אחידים, אפורים. תחת שמים ריקים, הנחל זר.