76

מיד, בטרם שיקולים, החלה התרוצצות וצעקות ילדים ניטחות ברוח. כי שריד רותם אחד שזע יותר מכרגיל צד את עיניו והריח ריחות ממערב, ובקריאה אחת רץ אל המאהל: "אִ-שִּׁתֶה!".

אברהים לא התקשר לאמיר לשאול אם המפעל שב ואיפשר את זרם המים בשוקתם, שידע כי ברבע לחמש כבר עדרו מקיף את השוקת, אם תנבע, ולקראת חושך נתק מִנָּהּ מעגלית וזורם בחזרו, חוצה את הבקעה הראשונה ועולה אל המאהל. הוא העדיף לעלות לגבעה ולראות, כי אהב לחוש את הרוח עוברת בגופו, ולהקיף בעיניו את הבקעה הנצפית – הקרקע ידועת השטפונות, קירות הסחף המקיפים אותה ביתיים, ולא מתנשאים לגבהים, אלא רק מפרידים בינה לבין כל אותן גבעות חסרות חן לכאורה, והנחל, כבר סתו, אינו חומר כגו, ומתפתל כאפעה במעלהו. "מִנְשָׁן מִישׁ מֻהֵם" ענה למנאר ששאלה מדוע הוא מתעקש לעלות במקום להתקשר, ויצא אל הגבעה, להביט אם התכנס עדר אמיר על השוקת אם לאו, צעד הליכה וצעד ריצה קלה, בוחר שלוחה ועולה, והנה זרד רותם ששרד, אולי מיובש ואולי מרמוס הכבשים, רטט ברוח יותר מכפי דרכו, ומאחריו (הוא הביט צפון מערבה) העננים כבר חנו על ההרים.