74

הירח כמעט מלא. דמה של רות גואה ומחשב לעלות על גדותיו, כמו מעין פועם שמים מלאו את אגנו והוא בא אל פעימתו. אדוות של כאב צובטות את קרבה והכל נראה לה גדול ומשמעותי ובו זמנית מיותר. הנסיעה ליהודה נראית לה טורח. היא מתקשרת אליו ומודיעה לו שלא תבוא היום. הוא שואל למה, והיא עונה שזה יותר מדי בשבילה, שהיא לא יודעת, ושהיא מצטערת. קולה רועד. יהודה מרגיש שאין זו שיחה שבה היא מבקשת שישכנע אותה לבוא, ולכן רק אומר שחבל ושהוא היה שמח לראות אותה. "אני יודעת", היא אומרת, "סליחה".