72

יהודה הולך לכיוון התל. הפגישה עם הרועה משמחת אותו והוא ספק הולך ספק מדלג כאייל פיסח אל עבר התל. בהגיעו נגלה לעיניו השער כשני קירות אבנים מסותתות בוקעים מתוך הקרקע, והעשב הירוק החדש חובר לעשב הצהוב דאשתקד ויחד הם מלטפים את קרסולי החומות החבויות בין ענפי השקד העירומים. מבנה השער אכן מזכיר שערים אחרים שראה כמו חצור ובעיקר בית שמש הסמוכה, אך בעיניו הדבר לא מעיד קל קיומה של ממלכה, אלא על חיקוי או על נורמות בנייה מקובלות. כעת מטרידה אותו השאלה מה כתוב בבראשית ב 18. יש משהו ברועה הזה, הוא חושב. הוא ידע שאני רעב, כנראה ראה עליי. וגם מה שהוא אמר על 'רחבה' מעניין. יכול להיות שהוא ראה עוד משהו. כיוון שסקרנותו גדולה, הוא לא מחכה עד שיגיע הביתה לבדוק בתנ"ך, והוא מסמס לרות "מה כתוב בבראשית ב' 18?". יהודה כבר כמעט מגיע לרכב כאשר מתקבלת התשובה "אתה רציני? למה אתה שואל?" – "כי פגשתי פה".. מתחיל יהודה להקליד ומבין שהסיפור ארוך מדי להודעת טקסט. "סיפור ארוך, אני אספר לך". – "אתה יודע מה כתוב שם?" – "לא, אחרת לא הייתי שואל". רות מתקשרת. יהודה נשען על האיסוזו, משקיף מזרחה ועונה לשיחה –"זה הפסוק עם 'לא טוב היות האדם לבדו'. עכשיו אתה חייב לספר לי מה קרה" – "וואי איזה מניאק! את לא מבינה, פגשתי פה איזה רועה, אדם מאד מעניין. בקיצור בסוף הוא אמר לי 'בראשית ב 18', ולא הסכים להגיד לי מה כתוב שם, אז הסתקרנתי ושאלתי אותך. לא ידעתי שהוא יביך אותי ככה" – "טוב, הוא לא ידע שתשאל אותי" – "אני כבר לא יודע מה הוא ידע או לא ידע" שוב טיפות גשם מתחילות לרדת "טוב, מתחיל לרדת גשם, נדבר"