71

-"איך קוראים לך?" שואל יהודה בעודם אוכלים. –"גדעון, ואתה?" – "יהודה". –"יפה, כמו האזור פה" – "כן" מחייך יהודה, שאוהב את האזור וקיבל את דבריו כמחמאה. כשהם מסיימים לאכול יהודה שואל שוב היכן תל ירמות. גדעון מחווה בידו על הכיוון. –"אבל רגע," אומר גדעון, מוציא כרטיס ברכת המזון מהחתונה של מירב ורונן ומושיט אותו ליהודה, "אכלת, תברך". יהודה כה אסיר תודה על מחצית הכריך, שאף על פי שאינו מאמין, הוא נוטל את הברכה ומברך. כשהוא מגיע למלים "טובה ורחבה" הוא מצחקק ושואל –"רחבה?! טובה בסדר, אבל רחבה?" – "רחבה זה יחסי" משיב גדעון. –"יחסית לאיזו ארץ היא רחבה?" מקשה יהודה. – "לא יחסית לארץ, אלא תלוי ביחס של המברך. זה עניין של רזולוציה. מי שנוסע 130 קמ"ש מפספס את המקומות בדרך והארץ תראה לו צרה. מי שהולך ברגל חווה גם את כל המקומות שבדרך והארץ תראה לו רחבה. ולכך מכוון הכתוב, שתאמר 'רחבה' ומתוך כך תגלה ותזכור שהיא רחבה."

ויהי אחר הדברים האלה ויהודה אמר ללכת לכיוון אליו הצביע הרועה. הם נפרדו ויהודה החל ללכת. אחרי כמה שניות גדעון קרא "יהודה!" יהודה הסתובב ושאל "מה" – "בראשית ב' שמונה עשרה" צעק אליו וחייך. יהודה הבין שאין טעם לשאול אותו מה כתוב שם, ולכן חייך גם הוא, והמשיך ללכת.