7

בקטע הקודם לא הצליח להתרחש הרגע, הוא מקבל עוד הזדמנות כשיהודה עובר את הפניה לנֵין. הצבעים כבר איתנים והשדות הנפרשים לפניו עוצרי נשימה. השדר כבר מדבר על עומס ממורשה עד גנות, יהודה עומד ברמזור בכניסה לאזה"ת אלון התבור. הוא נזכר שאבא שלו ביקש ממנו שיעזור לו במשהו, אבל לא יוכל לעזור לו כי כל השבוע יהיה בצפון. הוא אפילו לא הספיק להתקשר לאביו לשאול אותו במה הוא רצה עזרה. עכשיו מתחיל להתנגן שיר חדש: "כמו שזה היה" של אפרת גוש. יהודה מספיק לחשוב על זה שהוא שכח לבדוק מתי הוא צריך להחזיר את הספר לספריה, אבל פגר של פרה בין שורת האקליפטוסים לכביש, שמושך את תשומת לבו, מחזיר אותו לכאן. לפתע שוב נפרשים השדות בשיפולים המתונים של רמות יששכר, והרי מואב מלבינים מאחוריהם מתחת לעננים חדי הקונטור על רקע השמים הכחולים. יהודה סיים לחשוב על מה שיהיה ומה שהשאיר. הקצב והשמחה שבשיר ממלאים את האיסוזו ואת מוחו של יהודה. הכל כה מדוייק, מה עוד צריך חוץ ממוסיקה טובה ונוף מדהים, הוא חושב, והתחושה, לאט לאט, מפעפעת דרך חזהו אל בטנו, בעוד האיסוזו חולף מעל נחל תבור ושועט צפונה אל עבר היום.