69

יורד טפטוף כל-כך קל עד שכמעט אין מרגישים את הטיפות, אך עמק האלה נמלא עד גדותיו בריח המשכר שגומלת האדמה כתודה על הרווייתה. יהודה חוזר לאיסוזו שחונה ליד השיבר המטפטף להביא מפתח צינורות על מנת לפתוח את הפקק העיקש של נקב המדידה. כיוון שהוא כבר בסביבה, אחרי המדידה בעמק האלה יהודה נוסע לתל ירמות, לראות את השער שרצה לראות במו עיניו. הוא חונה והולך לכיוון התל, סביבו גבעות מעוטרות בטרסות, אלות בודדות וסבך קידה, וקרני שמש יחידות מבעד לעננים האפורים מאירות את הגבעות בכתמי זוהר. כשהוא מתקרב, הוא רואה שהגבעה שחשב שהיא התל איננה התל. הוא עולה על הגבעה כדי לראות היכן התל, ובדרך כל אלה וכל שיזף יוצרים פינות חמד מזמינות, אך יהודה עולה אל ראש הגבעה כדי לראות היכן התל.

כשיהודה מגיע לראש הגבעה, סבך הקידה והאלות מסתיר לו והוא אינו מצליח להשקיף. הוא לא יכול להיות רחוק מאד. אם זאת לא הגבעה הזאת, זאת בטח הגבעה הבאה, ולכן הוא מחליט להמשיך קדימה. הוא יורד מן הגבעה, עוקף את משוכות הצבר, יורד לוואדי ומתחיל לעלות על הגבעה הסמוכה. גם הגבעה הזאת איננה התל, אך ממנה ודאי יצליח לראות היכן התל. וגם הפעם כל פינה בין העצים נראית מזמינה ויהודה מבין שהוא מתחיל להיות רעב. לא נורא, יש לו אוכל באוטו, הוא רק ימצא את התל וילך לאכול.

יהודה עולה על הגבעה אך כיוון שהיא מתונה מאד הוא לא מצליח לראות את הגבעות הקרובות, אבל הנה רמת בית-שמש מזה, ותל עזקה מזה, הוא יודע בדיוק היכן הוא, איכה לא ימצא את התל?