67

ערב ויהודה במיטתו, מדבר בטלפון הביתי עם רות. איננו יודעים על מה הם מדברים אבל אם לשפוט לפי החיוך שעל פניו, השיחה נעימה ביותר. כבר מאוחר ושניהם רוצים ללכת לישון, אך יהודה מרגיש שהיה עוד משהו שרצה לומר לה, ואיננו נזכר מה הדבר. "טוב, מקסימום תגיד לי ביום חמישי אם תיזכר" – "טוב, לילה טוב!" – "לילה טוב".

הוא מכבה את המנורה ומדמיין איך יהיה לראות אותה, את רות היפה, על הכר לצדו. המראה מעורר את יצרו והוא נוגע בעצמו ונרדם. הלילה נושא ענני גשם ממערב ומכסה את הארץ המכורבלת בפוך צמרירי.