65

פבל ויהודה בכרמי יוסף ויהודה מחנה קרוב למדרגות כדי שיהיה להם קל להעמיס את הפסנתר. "בוא נראה שאנחנו מרימים אותו לפני שאתה מפרק את הארגז" אומר פבל, יהודה מסכים ושניהם יורדים אל הבית. הם לא לוקחים את הרצועה כיוון שכאשר יהודה פינה את הפסנתר מהדברים שהיו עליו, הוא הזיז אותו מעט מהקיר וגילה שלפסנתר יש ידיות מאחור, והנשיאה באמצעות הידיות נוחה בהרבה מהנשיאה באמצעות הרצועה. הם אוחזים את הפסנתר משני צדדיו, יד אחת תחת המקלדת ויד אחת בידית, ובמאמץ רב מרימים את הפסנתר בקושי סנטימטר וחצי מהרצפה. "אין מצב" פוסק פבל, ויהודה מבין שגם אם יצליחו לגרור את הפסנתר כך לאורך השביל, אכן לא יצליחו להעלות אותו במדרגות. "שיט" אומר יהודה ונשען על הפסנתר. – "לא נורא אולי נבקש גם מדביר שיעזור לנו" מציע פבל. – "כן, אבל אמרתי לה שנגיע היום, פאדיחה". – "אז תגיד לה שלא תגיע היום, אתה חייב לה משהו?" – "לא, אבל לא נעים לי לשנות לה עכשיו".  – "מה לעשות".

יהודה מתקשר לאגי. "הלו?" (יהודה כבר מזהה את הקול) – "שלום, מדבר יהודה.." – "אה, שלום! אתם בדרך?" עונה אגי בחיוך. – "זהו, שנאלץ לדחות את זה לשבוע הבא, חשבתי שנצליח ואני וחבר להעמיס אותו אבל מסתבר שצריך עוד מישהו" – "אוקיי" – "ממש לא נעים לי שטרטרנו אותך ככה" – "לא טרטרתם, אמרתי לך, אני בכל מקרה בבית היום, לא חיכיתי בגללכם" – "בכל זאת לא נעים לי" – "אל תרגיש לא נעים" – "טוב, אז נתאם בשבוע הבא?" – "בשמחה".