59

כשהגיע לנחל גרר בפאתי נגב כבר החלה למשמש שעה של ערב והעננים שנקבצו במערב כמו לייפות את השקיעה חיקו בקימוריהם את האדמה השלווה שהייתה שרועה עד גלגל השמש. כבר כשהגיע חש רעב, אך העדיף למדוד כל עוד יש אור, ולאחר המדידה לקח מהטנדר את החומוס ואת הנקניק ואת הלחם ואת העגבניות ונכנס למבנה של המשאבה הישנה על מנת להתגונן מהרוח.

יהודה מביט בגוש הברזל העצום שהיה מנוע המשאבה, שכבר מזמן לא פעילה, ורואה בעיני רוחו את הקודחים שעמלו פה, לפני שישים שנה לפחות. הוא רואה שישה גברים עובדים בלב מדבר, כה עסוקים במלאכת הקידוח ובאינספור התקלות שצצות להן עד כי אינם נושאים עיניהם אל שעת הערב היפה והכחולה המשקה את השדות בנוגה היולי. וכשיהודה ממשיך בדרכו, אורות האיסוזו האדומים נעלמים ונותר העולם בשדות רחבים ורוח.