53

לאחר המדידה במי-נפתוח פבל ויהודה מתיישבים ונשענים על קיר הבטון של בית המשאבה. הם מקלפים תפוזים. –"תגיד, פבל," פותח יהודה, "אני רוצה להעביר את הפסנתר שלי, תוכל לעזור לי רק להעמיס אותו לטנדר?" – "בכיף, למה לא. אבל צריך עוד מישהו לא נצליח רק אני ואתה" – "נצליח, בטח שנצליח" – "זה פסנתר גדול?" – "זה לא פסנתר כנף" – "ברור שלא פסנתר כנף, לא ייכנס בטנדר, אני מתכוון אם הוא גדול" – "ככה, בינוני" – "אני חושב שלא נצליח אבל לא אכפת לי לנסות. יש לך רצועה?" – "כן" – "בסדר, מתי אתה רוצה?" – "ביום שלישי אחרי העבודה, אבל עוד לא תאמתי עם הבחורה שניה אני אדבר איתה". אומר יהודה, ומחייג למספר שנתנה לו רות.

-"שלום, אפשר לדבר עם אגי?" – "מדברת" יהודה מעט מופתע, הוא ציפה לבחורה בת גילה של רות פחות או יותר, והקול בטלפון הוא של אישה מבוגרת. "אה, שלום. מדבר יהודה, לגבי הפסנתר, רות אמרה לי שהיא דיברה איתך.." – "קודם כל רציתי להגיד לך תודה, לא כל יום מישהו מחליט להשאיל פסנתר למישהו שהוא לא מכיר" – "בשמחה, את מבינה, אני פשוט לא משתמש בו וחבל שהוא יהיה מדף" – "כן, אני מבינה" – "אז רציתי לשאול, ביום שלישי אחרי הצהרים זה בסדר?" – "כן, תבואו, אני אהיה בבית. אתה יודע איך להגיע?" – "אני בטוח שתסבירי לי" – "זה מאד פשוט. כשאתה נכנס למושב קח ימינה, ואחרי הבמפ השלישי סע לאט ותראה משמאלך את השלט, משפחת 'משעול'" – "בסדר, להתראות" ממהר יהודה לסיים בשל המבוכה שאחזה בו כשהבין שהוא מדבר עם אגי משעול.