52

דוד מבחין שאת רגליו צובטות נמלים. בלהט האהבה לא הבחין בכך אך כעת צביטות הנמלים מכאיבות לו. "לא צובטות אותך נמלים?" שואל דוד את אביגיל בפליאה. –"אילו נמלים?" שואלת אביגיל. – "בואי, נצא". אומר דוד, מנער מעליו את הנמלים ולוקח את החפצים. בחדר התיכון הם מתלבשים. בצאתם כבר חשכה על נחל קדרון והנער ממתין ושותק. אויר הלילה שקוף לריחות המשתנים ככל שהם מתקרבים לעיר.

מאוחר יותר, בהיכל, דוד ורעיו חוגגים וכטוב לבם ביין שרים ניגון שהוא המשך של הניגון ההוא:

הבה-נא אבוא אלייך
כי הלילה עמוק וצונן
והסות מצטלהבת ברהט
ומיתר אל מיתר מתנגן

וכשדוד פורט לקצב התוף, עדינו, שעדיין במתח, לוחש באזנו: "הטובים היו המים לנסך?" – "עוד ניווכח" משיב לו דוד וממשיך לשיר:

הבא נא אבוא אלייך
כי ניחר המיתר וצרוב
והסות מתעלפת מגעת
והלילה אחד – ואהוב