46

דוד ואביגיל יורדים אל המערה אשר בנחל קדרון ואחריהם הנער מכוון את הפרד. בפתח המערה דוד מפקיד את הנער על הפרד ונוטל מן הפרד את כד המים. אביגיל לוקחת את המחצלת. הם נכנסים לחדר הפנימי, החשוך, של המערה. מתוך חדר הפנימי הם ממשיכים לחדר נוסף, השוכן כבר בלב ההר, בו שורר חושך מוחלט, עד כי לא תוכל להבחין האם פקוחות עיניך או עצומות הן. הנער יושב על הארץ, משחק בזרד שקד ומשקיף על הרי יהודה המשתפלים אל בקעת ים המלח.

אביגיל פורשת את המחצלת במרכז החדר, שניהם מתערטלים ונעמדים על המחצלת בחושך המוחלט, ודוד מברך:

קולי אל תהום אקרא, קולי אל תהום אתחנן
אשפוך לפניה שיחי, הקשיבי אל רינתי
יהי נא ההר מקור נהרות, בלבו מים רבים
ותהי ברכת תהום עליו ונפשו רוויה

ויקח דוד את המים ויסך אותם לתהום. אז נצמדו השניים ויחבק דוד בחזקה את מתניה הרכים ויאמץ אותה אליו. ותישק לו אביגיל ויבוא אליה בעין  החשיכה.