44

זה לא סוד: חשון והימים מתקצרים. פעם עמדתי על שפת מכתש רמון והוא היה מלא בחושך. הזריחה כבר הגיעה אך המכתש עוד היה גדוש בחושך סמיך ורוחש ואף עלה על גדותיו והגיע עד כפות רגלינו. אדם יכול ללכת בדרך, ללכת ללכת ובסוף להגיע למגרש כורכר קטן ובו מכולת אשפה. אבל יהודה מתקשר לעמי ושואל אותו: "יש לך את המפתח למאגר דבש?" – "מה קרה? מה אתה רוצה לעשות שם?" – "הכרתי מישהי כשהיינו במטולה.. אני רוצה לקחת אותה מחר לשחות שם" – "זריז אתה!" – "בקיצור, יש לך את המפתח?" – "כן, אין בעיה, רק דיר בלק אל תשכח להחזיר לי אותו מקורות יהרגו אותי" – "ככה אתה מכיר אותי?" – "לא, אין בעיה, תבוא תיקח" – "איפה זה יוצא?" – "טבריה, שיכון ד', תתקשר כשתגיע אני אסביר לך" – "סבבה".