42

ציפורים מצייצות בין עלי הפנדוריאה. יהודה מתעורר קצת אחרי עשר בבוקר מחלום בו אביו כועס עליו שלא בא לעזור לו. הוא נזכר שאביו באמת ביקש עזרה לפני שיצא לצפון, וממהר להתקשר אליו. "איפה היית?" שואל אותו האב ללא שמץ של כעס בקולו. יהודה מבין שאביו אינו כועס אך בכל זאת לא מצליח להפריד את הכעס מהחלום מן הדמות במציאות. "אני מצטער, הייתי בצפון במשהו של העבודה, במה רצית שאעזור לך?" – "אה, זה לא דחוף, כשתעבור אצלנו מתישהו אני אראה לך" – "אני אבוא עכשיו" – "בסדר".

"מה שלומך, אבא" שואל יהודה כשהוא מגיע לבית הוריו. – "תראה מה שקורה" אומר האב ומחווה בידו על הטלוויזיה, בה משודרת כתבה על המשבר הכלכלי. – "זה מדאיג אותך אבא?" – "כל החסכונות כבר שווים חצי" – "טוב, במה רצית שאעזור לך?" – "אמא רצתה שתתלה לה את המנורה הזאת.. רגע" אומר האיש הנמוך והולך לחדר להביא את המנורה. "היא ביקשה שתתלה לה את המנורה הזאת כאן על העמוד" אומר האב ומציץ בבנו לראות את תגובתו. – "יש לך מקדחה?" שואל יהודה.