36

כמובן שנעניתי להזמנה. נשאנו את המצרכים בארגז תנובה ירוק במעלה הגבעה ושם פיני הציג לי את החבורה: הוא – גיאולוג, צחי – סטודנט לגיאולוגיה, ועוד חוקר צרפתי שאת שמו לא זכרתי. הם חנו במקום במשך עשרה ימים ושמרו על מכשיר GPS, שעל מנת להשיג דיוק מספיק, היה עליו לקבל קריאות במשך עשרה ימים רצופים. בירדן, על הצוק ממול, ישבה שלישיה נוספת, וכך ניתן היה לחשב את תנועת השבר הסורי-אפריקאי.

צחי התחיל להכין את הפסטה בסיר מפויח על גזיה. השיחה התגלגלה לארכיאולוגיה, וסיפרתי שחפרתי במצד עתרת. "מצד עתרת?!" התפלא פיני "גם אני חפרתי במצד עתרת!". פיני סיפר שכשהוא חפר במצד עתרת הם גילו ממצא מוזר. היה שם קיר שנפסק, ואז המשיך אחרי מטר בזוית של 17 מעלות. הארכיאולוגים לא ידעו להסביר את הבנייה המוזרה. פיני, שהיה גיאולוג, הציע לפרופסור "זה השבר הסורי-אפריקאי" – "זה לא יכול להיות," השיב הפרופסור, "מדובר כאן על פחות מאלף שנה, זה לא סדר הגודל של הזמנים שאתם רגילים בגיאולוגיה". – "אלף שנה הם בדיוק מטר. ו-17 מעלות זאת בדיוק זוית הקימוט. יש לך קיר רצוף וישר". מזל שמישהו מודד את קצב תנועת הלוחות.

היום כשאני חושב על הסיפור הזה אני מבין שיכול להיות שצבי גילת כתב "טנדר" אך למעשה התכוון לוואן, כדרכם של אנשים שלא מבחינים בין טנדר לוואן, וזה משנה את כל משמעות הסיפור.