31

מראה היער מזכיר לשמה את הקרב שהיה לא הרחק צפונה משם, ביער אפרים, וירב היער לאכול בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא. חושיו מתחדדים. השקט ותמימות הגזעים רק מחדדים את תמונות הזוועה בזיכרונו. היום נוטה לערוב, והשלושה יורדים מטה עם כד המים, כפופים תחת צמרות האלות והאלונים. כאשר רגליו של עדינו מגיעות סוף סוף אל דרך היער, יורד כבר הלילה, והדרך הצרה נוגהת בלובן קלוש.

הם צועדים הלאה והלאה אל תוך הלילה ואלעזר הצועד אחרון מתהפנט מסימפוניית צלילי הצעדים המשתלבת עם פעימות לבו. סביבם נושרים עלי אלה לא נראים ושוכבים דומם לארץ, ובמרחק קוראת התנשמת המשיטה את הלילה בקצב כמיהתה.