25

יהודה מתעורר בבוקר במלון לאחר יומיים קשים של מדידות, ומגלה שלא תכנן מה לעשות ביום ה"גשר" שלקח. שריריו המלאים בכאב הנעים של מנוחה ממאמץ מדרבנים אותו ללכת ברגל לנחל עיון ולרחוץ בבריכה.

"מזל," הוא חושב כשהוא מגיע לנחל וריח התאנה והמים עולה באפו, "עוד מוקדם בבוקר, הנחל ריק מאדם ואוכל לרחוץ בעירום בבריכה". ומתכוון "מזל, עוד מוקדם בבוקר והשמש מאירה מבעד לעלווה באור לבן וצעיר שמשתקף באדוות הנחל ומשווה למקום מראה קסום".

והנה לפניו, על גשר העץ, פוסעת עלמה, מביטה אל הנחל ואז מסתובבת לאחור וקוראת לכלבתה, שרצה אליה ונשענת על ירכיה עם רגליה הקדמיות, וזו מלטפת את ראשה בזמן שהיא מבחינה ביהודה ההולך מולה. "הי," אומר יהודה, "לא ראיתי אותך בפאב לפני יומיים?" – "בחקורה? כן, עזבתי מוקדם. ראיתי אותך על הבר, אתה לא מכאן, מה אתה עושה כאן?" – "באתי בגלל העבודה, אבל נשארתי עוד יום סתם", עונה יהודה. -"במה אתה עובד?" – "ברשות המים, בהידרומטריה, אני מודד מי תהום וספיקה של מעיינות" – "מעניין!", היא אומרת. – "איך קוראים לך?" שואל יהודה – "רות", היא משיבה, "ואתה?" – "יהודה. באתי כדי להיכנס לבריכה. רוצה להצטרף?"