21

ולעת ערב פלומת האור של שיפולי ההר עודה בוהקת מאד, אך עומס החום הוחלף כעת בסבך, שנעשה צפוף וקוצני ומקשה על מהלכם של השניים ועמו העייפות המצטברת. גור ויהודה מנסים לפלס את דרכם לתוך סבך העוטף, ככל הנראה, נביעה נוספת, אך קוצי פטל אכזריים חוסמים את דרכם. יהודה מרים את זרועות הפטל ומנסה להשתחל לתוך הסבך, וגור מקיף את גוש השיחים בניסיון למצוא מעבר נוח יותר. כשיהודה מצליח להיכנס ועל זרועותיו רק שריטות בודדות, הוא קורא "בוא, אפשר לעבור מכאן".

שני הגברים עומדים במעבה הסבך, שפופים מחשש שכובעיהם ייתפסו בקוצים, צופים בנצנוצי האור על המים הזורמים מתערבבים בזהרורים הבוקעים מבעד לסבך, ואין להם מושג אפילו איך להתחיל ליישר חתך תחת ענפי הפטל הצולבים כתיל. גור שולף את המזמרה ומתחיל לקצץ בענפי הפטל אך אלה מנתרים בהיגזרם ונדמה שרק מצרים את המעבר. יהודה מתכופף ומתחיל ליישר בידיו חתך עבור המדידה, אך בשל זרועות הפטל הרבות קשה לו לעמוד קרוב והוא מועד אל תוך הפלג וידו נשרטת מאגודת פטל עליה נשען כדי לבלום את נפילתו. בחמתו הוא מתרומם באחת, וצורח מכאב כאשר ענף פטל שנצמד לגבו שורט בו חתכים עמוקים לכל רחבו וקו וקורע את חולצתו. הוא מגדף ומתיישב במקומו, כאשר גור מתקדם אל עבר הפלג בשתיקה ומתחיל לפנות להם מרחב עבודה באמצעות המזמרה.