20

העשב הצהוב והחלול נשבר תחת צעדיהם של יהודה וגור, בצליל הדומה לצרצור הציקדות מחריש האזניים, חושף מתחתיו את הבזלת החמה והנקבובית, שמחומה כמו נאפה העשב והדיף ריח מתוק, וזה הקל במקצת את חריפות זמזום הציקדות שכיתר אותם מכל העברים. חגוים מופתעים עופפו לצדי השביל שנוצר מהליכתם, פורשים כנפיהם הכתומות במעופם ונעלמים בהסוואתם על הקרקע.

כל זוג קיבל משבצת. יהודה וגור קיבלו משבצת ממזרח לכורזים, אותה הם אמורים לסקור מטר למטר ולמדוד את הספיקה של כל המעינות בה. לאחר מכן, במשרד, יצליבו את נתוני הספיקה עם נתוני המליחות מהדגימות, ויוכלו לחשב את סך כל כמות המלחים הזורמים לכנרת. "תראה איך כאן עוד קיץ ולמעלה בגולן כבר סתיו" אומר יהודה, "הנה," אומר גור, "יש שם נקודה ירוקה, יש שם מעין". יהודה וגור מכוונים פעמיהם אל עבר הכתם הירוק בשדה. החום המגיע מלמעלה ומלמטה והזיעה הנוטפת מונעים מהם להביט אל הכנרת שנראית מלמעלה כטיפה כחולה ונעלמת משדה ראייתם כאשר הם יורדים בשיפול הקרקע אל עבר כתם הירק. ואכן, בין הקנים והנענע הם מבחינים בנביעה דקה, זרזיף מנצנץ בשקט על הרקבובית. הנביעה קטנה מכדי לערוך חתך, אז גור מעריך ורושם חצי ליטר בשניה, בעוד יהודה ממלא דוגמא מן המים.