124

ויקי > 124

בוקר יום ראשון סואן ויהודה נוסע להשתלמות בירושלים. בשער הגיא חולפת על פניו, ברדתה מטה, משאית נושאת עצי זית עתיקים. יהודה מביט בזיתים קצוצי השורשים והענפים וחושב איך לאט לאט, שנה אחרי שנה, פילח הזית בשורשיו את האבנים, ואיך תוך דקות חפר הדחפור סביבו ועקרו. וגם נהג הדחפור, כמו כולנו, עצר להפסקת צהרים וישב לאכול בצל אחד הזיתים, ואולי אף הזיז אבן שהפריעה לישבנו על מנת להתרווח במנוחתו, או הטיל את מימיו על גזעו הנפתל של עץ זית, ראשו מוטה הצידה מחמת הענפים הנמוכים. ומחשבה זו מביאה אותו לפקק בעלייה לשורש. 'מה אכפת לי' חושב יהודה, 'יש לי עוד זמן' [ההשתלמות נקבעה לשעת בוקר מאוחרת כדי שיספיקו להגיע גם הגרים רחוק], ומדליק את הרדיו. אך לפני שהרדיו מספיק להתעשת הוא נזכר בשעה ולוחץ שנית על הכפתור.