122

ויקי > 122

-"יופי, אפשר להכין את החומוס!" קוראת רות בשובם לביתו. –"מעולה, אני מת מרעב!" רות שוטפת את גרגרי החומוס ומעבירה אותם לסיר. היא מוסיפה לסיר מים ובצל ושום וסודה לשתיה, ומשאירה את הסיר על אש קטנה. יהודה פותח את מכסה הסיר, מתבונן בחומוסים ושואל "כמה זמן זה לוקח?" – "עד שהם רכים" עונה רות בחיוך "מה, תעמוד עכשיו ותסתכל? תן להם להתבשל" יהודה מבין שהוא נקלע לתרגיל בהתאפקות ושמוטב שיתרגל לצריבת הרעב, ובא לשבת על הספה ליד רות. "כאן היה הפסנתר?" שואלת רות ומחווה בידה על המקום בו עמד הפסנתר. – "כן.." – "מה תשים במקומו?" – "לא יודע, עוד לא חשבתי על זה" הוא אומר ומתבונן בקיר הלבן. היא מניחה את ראשה על כתפו.

כאשר הגרגרים רכים רות מבקשת כף עם חורים. – "אין לי" אומר יהודה – "וואי איזה בית של רווקים, אל תגיד לי שגם מעבד מזון אין לך" – "מעבד מזון דוקא יש, למרות שלא נראה לי שאי פעם השתמשתי בו" אומר יהודה ומוציא מעבד מזון חדש למראה מהארון. רות מעבירה את הגרגרים, שבינתיים האפירו, למעבד המזון, מוסיפה לימון, מלח ופפריקה מתוקה, ומפעילה את המעבד. לאחר שהגרגרים הופכים למשחה היא מוסיפה טחינה ומעט מים, מערבלת שוב, ומגישה לשניהם חומוס חם וטרי. – "הרסת לי את החיים" אומר יהודה כשהוא טועם את החומוס – "מה?" – "אני לא אוכל לאכול יותר חומוס צבר עכשיו!".