119

ויקי > 119

בהגיעם אל המערה יהודה מצביע למעלה ואומר "הנה, שורשים על התקרה" – "וואו," אומרת רות, אתה צודק! איך זכרת את זה?" – "יש לי תמונה שאני קטן ומציץ מהחור הזה [הוא מצביע על חור בתקרת המערה], אז המראה נחרט בזיכרוני. נראה לי שלכל ילד שני בארץ יש תמונה כזאת" – "גם אני רוצה תמונה כזאת! יש לך מצלמה?" – "לא, לך?" – "המצלמה שלי בטלפון לא טובה.. איך יצאנו לטיול בלי מצלמה!" – "לא נורא, הוא יישאר בתור חוויות" – "אבל זה לא כמו בחלום שלי, בחלום הם ניסו להגיע למטה, וכאן להיפך, נראה שהם שומרים על התקרה שלא תיפול" – "רוצה להיכנס?" שואל יהודה – "מה?" היא מופתעת. הוא צוחק. – "זאת רק המבואה, המערה האמיתית היא שם" הוא מצביע על שתי מחילות קטנות, שנראות צרות מדי לזחילה אפילו של ילד. – "אה, עכשיו אני נזכרת, הייתי פה! יש בפנים מחילות כאלה, נכון? הייתי פה עם המשפחה כשהייתי קטנה ופחדתי להיכנס" – "את פחדת להיכנס?!" – "כן, ואמא שלי נשארה איתי בחוץ ושתינו מיץ תפוזים טמפו מבקבוק של שני ליטר.." – "ממה פחדת?" – "פחדתי שאם יבוא שיטפון לא יהיה לנו מספיק אוויר כדי לשחות את כל המחילה הזאת החוצה, טוב זה לא פחד הגיוני, פחד של ילדה קטנה. אז נכנסים?" היא שואלת והשניים נשכבים על העפר הלבן וזוחלים פנימה.