118

ויקי > 118

בלילה הדאוג'ונס עולה, וסוגר קרוב לגבוה היומי (כלומר, הלילי) ובשמים שמחת ירח מתרוקן. רות מתעוררת מחלום בו היא במעין מערה, ורואה מעליה שורשים משתרגים על תקרת המערה, והשורשים מגששים דרכם מטה. "יש מקום כזה בתל-גודד" אומר יהודה כשהיא מספרת לו את החלום, "רוצה לנסוע לשם?" – "בטח!" מתלהבת רות מההזדמנות לטיול בגשם.

שבת גשומה והכבישים ריקים. יהודה נוהג ובהיסח הדעת חושב מה אגי מנגנת בפסנתר שקיבלה. רות מלטפת את ראשה של ניגרה ומתפעלת מהנוף. מה הוא הכפר הפסטורלי הזה המציץ בגגותיו האדומים בין ההרים? ומה צופן ההר הירוק הזה מימין, שנראה כמגלה טפח ומכסה טפחיים משלוחותיו המתקמרות, מה נאה אורן זה העומד בודד מעל דרך העפר, והשדות אשר בין הכביש ובין התל הזה ששבילים שורטים בו עד לובן הסלע, אבל את צומת האלה היא מזהה. "אה, הבנתי איפה אנחנו" – "כן, את בטח רגילה להגיע לפה דרך מחלף שער הגיא, אנחנו נסענו דרך צומת שמשון" הוא מסביר – "אפשר לחשוב כמה פעמים הייתי פה, פעם נסעתי מפה לבקר חברים בְּמטע. בשאר הפעמים שביקרתי אותם הגעתי מכיוון ירושלים".