116

ויקי > 116

בהגיעם, רות משרה את החומוס בקערת מים ומניחה את הקערה על המקרר. "ומה עכשיו?" שואל יהודה. – "עכשיו מחכים" עונה רות. – "עד מתי?" – "עד מחר" – "אה, זה למחר?" – "כן, מה חשבת" – "חשבתי שזה להיום" – "לא, מה קרה לך, צריך להשרות אותם עשרים וארבע שעות" – "טוב, אני לא יודע, בחיים לא הכנתי חומוס! אני אוכל כל יום חומוס ובחיים לא הכנתי חומוס!" – "אז הגיע הזמן!" – "מסכים! רק מה נאכל היום?" – "מה שאתה תכננת" עונה רות בחיוך – "אה! טוב, אני לא איזה בשלן גדול, אבל יש כמה דברים טעימים שאני יודע להכין" אומר יהודה, ומכין להם חביתה עם שלושה סוגי גבינה ופטריות. וכשיהודה חותך את הסלט רות נצמדת אליו ומתבוננת באצבעותיו. היא רואה שהוא חותך את הגמבה דק-דק ואומרת: "אז אני רואה שגם לך יש סבלנות" – "עכשיו אני מבין על מה את מדברת," אומר יהודה "מהצד זה נראה כמו סבלנות, אבל כשאני חותך דק אני רק חושב כמה טעים זה יהיה".