115

ויקי > 115

בכלבו הם שמים בסלסלה חומוס וסודה לשתיה (טחינה ולימון ותבלינים כבר יש). "וואי יש רימון! מה אתה אומר, ניקח?" – "למי יש סבלנות ל.. אה, שכחתי, את עם הסבלנות.." – "איזה סבלנות, לקלף זה החלק הכי כיף" היא אומרת ומניחה בסלסלה רימון גדול. אין דבר יותר רומנטי מלעמוד בתור בצרכניה. פעם הייתי בדייט, ולשנינו לא התחשק ללכת למסעדה, אבל שנינו רצינו סטייק סלמון. אז קנינו בטיב טעם, וכשעברנו בקופה חשבנו – איזה כיף לנו. הכנו את הסלמון אצלי, עם חמאה ומלח ועשבי תיבול ופלפל אנגלי, ויצא מדהים, כי כשמכינים לבד יש שליטה מלאה על מידת העשייה. אחרי הסעודה היא סיפרה שהיא לומדת תטא הילינג ושאלה אם משהו כואב לי. באותה תקופה כאב לי הקרסול. במשך שלושה חודשים הכאב היה פוחת ומחמיר לסירוגין ובשיאיו כאב לי עד כדי כך שהתקשיתי ללכת. אחרי הטיפול הכאב פחת, אך לא ייחסתי לכך חשיבות כיוון שממילא הכאב היה בא והולך. אולם בבוקר שלמחרת כבר לא זכרתי באיזו רגל היה הכאב. כך, אדם יכול להסתובב עם כאב שלושה חודשים, ובוקר אחד לא לזכור באיזו רגל הוא היה?