114

ויקי > 114

יהודה ורות קמים מאוחר ביום שישי, ובחוץ אור לבן בהיר וגשם שוטף את החצר. "בוא נכין חומוס!" קוראת רות, – "אבל אין לי את המצרכים" – "בוא נלך לקנות" – "יום שישי היום, יהיו תורים" – "מה, אין לכם פה צרכניה?" – "יש" – "איזה תורים כבר יהיו בצרכניה! כרמי-יוסף-סיטי!"

יהודה ורות עולים לרחוב ועוברים בין האיסוזו והגץ. 'איזה מזל שהוא אפילו לא הציע לקחת את האוטו', היא חושבת, ואף הוא שמח מאותה סיבה. הם הולכים בגשם והגשם מרטיב את שיערה ואת פניה והיא נראית יפה אפילו יותר. גשם שוטף את הרחוב אף על פי שיואל הופמן טען שעובדות מסוג זה הן עוכרות האמנות. תעכר האמנות, ויהודה ורות ילכו בגשם על אפו ועל חמתו של יואל הופמן. והרחוב צלול מאד.

הרחוב כה צלול, שיהודה קוטף שני פרחי יסמין ומגישם לרות והיא מריחה אותם מידו. אז יקלע את הפרחים בשיערה, שנראה שחור כשהוא רטוב, וכאשר גבעול הפרח נוגע מאחרי אוזנה צמרמורת עוברת בגופה.