109

ויקי > 109

לא רק לחורף התשנ"ד מגיע תקציר לשיריו, גם לחורף התשס"ט ראוי שיהיה תקציר כזה. להלן, תקצירי שירי החורף הבא, בחסות הרוח והחושך והמים:

למעשה כף הדמוי היא ילדה המקפצת בשלוליות, שהן הגשמת המשתקף בן, על פי חשק רגעי. השלולית כל כך נפעמת מן ההפתעה ומכף רגלה היפה, שמים ניתזים אל השלוליות הקרובות וההשתקפויות מתערבות. אך מכיוון שחוקי האופטיקה מוסיפים לתפקד כשהיו, מתערבבים גם יצוגי ההשתקפויות אשר במציאות.

שם השיר: "אל תשאיר את הנייר בגשם, הי, אתה חושב שמישהו עוד יסדר אחריך?!"

לקוח קרב אל קיוסק שכותרתו "כלבו". הוא שואל את המוכר: "יש מיץ רימונים?" והמוכר משיב: "יש". הוא רואה בעיני רוחו את המוכר סוחט רימונים במסננת גדולה. ומכיוון שההתרגשות אינה אלא חומרים כימיים המופרשים במוח וזורמים במחזור הדם, היא עוברת מן העסיס האדום [בשל המגע הישיר] ומפעפעת דרך אצבעותיו אל דמו.

שם השיר: "מה זה, מי כתב את זה"

הערב בא מאוד, עדין, חודר ורך. את צבעו הקר והמשגע פרש לאט על מדרונות ולב. אין קץ לעומק ואין גבולות לשקט – כל שיר וכל איוושת עלה יכיל. גם אם הניגון סוחף, גונז כל עצב, גם אם ההרמוניה כמרווה: עולה הניחוח שקוף כמו הקצב; עדין יכיל הערב, ובליבו פועם השקט, ובעוצמו עיניו – יגאו שמים וכל חלונותיה יתגשמו.

שם השיר: A felicidade