1

יהודה הסב מבטו אל הפסנתר השחור, הישן. על מכסה המקלדת עמדו ערמת מכתבים וניירות, מתקן למגבות נייר, לוח דמקה זעיר, מאפרת נירוסטה ובה ברגים, אומים ומחט של פטפון, פסלון של מנצח מחוט ברזל, כלי כתיבה ומחשבון, ארבעה עוגנים שחשב להתקין על הקיר החיצוני כדי לתלות רשת לגפן, והכוס, שבעטיה הביט בפסנתר. עוד ידיו נוטפות מים משטיפת הכלים, הוא ניגש לאסוף את הכוס. הבוץ שנותר בה כבר התייבש, ונסדק. ידיו מאחורי גופו כדי לא להרטיב את הפסנתר, הוא קורא בערמת המכתבים: "אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרוח, הזמנה ליום עיון בארכיאולוגיה" ותחת ההזמנה, "בקשה לחידוש רשיון רכב" וגם: "תודה על האמון שנתת בנו, אקסלנס נשואה". הבוץ הספיק להסדק, הוא מבחין, כבר הרבה זמן לא פתח את הפסנתר. למעשה, שתים עשרה שנה לא ניגן. חבל, הוא חושב בלבו, לפחות היה נותן אותו למישהו שכן היה מנגן