92

עֶרֶב בְּכַרְמֵי יוֹסֵף וִיהוּדָה הוֹלֵךְ בָּרֶגֶל לַסִּפְרִיָּה. לִבּוֹ מָלֵא הוֹקָרָה עַל כָּךְ שֶׁיֵּשׁ גְּדֵרוֹת חַיּוֹת. הַשִּׂיחִים מְפִיצִים רֵיחוֹת צִמְחִיִּים מֻפְלָאִים וּמִכָּל חָצֵר עוֹלִים רֵיחוֹת אֲחֵרִים. כֵּיוָן שֶׁכִּמְעַט אִישׁ לֹא הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב בְּכַרְמֵי יוֹסֵף הַגְּדֵרוֹת גְּזוּמוֹת וּמְטֻפָּחוֹת בְּעִקָּר כְּלַפֵּי פְּנִים, וּכְלַפֵּי חוּץ שׁוֹלְחִים הַמְּטַפְּסִים עֲנָפִים רַכִּים וְרַעֲנַנִּים. כְּבָר שְׁלוֹשָׁה יָמִים לֹא יָרַד גֶּשֶׁם וְלָכֵן בְּחֵלֶק מֵהַבָּתִּים מֻפְעָלוֹת הַמַּמְטֵרוֹת. רֵיחַ הַמַּיִם מִצְטָרֵף לְרֵיחַ הַצִּמְחִיָּה וְגוֹדֵשׁ אֶת הָרְחוֹב בְּרַעֲנַנּוּת.
יְהוּדָה מַגִּיעַ לַסִּפְרִיָּה מְעַט מַזִּיעַ מֵהַהֲלִיכָה לַמְרוֹת שֶׁהָעֶרֶב קָרִיר, וְצִלָּה מְחַיֶּכֶת אֵלָיו. "אֵיךְ הָיָה?" הִיא שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מוֹשִׁיט לָהּ אֶת 'מַסְּעוֹת בִּנְיָמִין הַשְּׁלִישִׁי' שֶׁיָּצָא לֹא מִזְּמַן בְּהוֹצָאָה מְחֻדֶּשֶׁת בְּעַם עוֹבֵד – "כָּכָה," הוּא מֵשִׁיב "בַּהַתְחָלָה נֶהֱנֵיתִי, הוּא מַצְחִיק וְזֶה מְרַעֲנֵן, הַרְבֵּה מֵהַסּוֹפְרִים הַיּוֹם לוֹקְחִים אֶת עַצְמָם יוֹתֵר מִדַּי בִּרְצִינוּת. וְגַם, זֶה מַדְהִים כַּמָּה הַדְּבָרִים שֶׁהוּא כּוֹתֵב רֶלֶוַנְטִיִּים גַּם הַיּוֹם [יְהוּדָה אוֹמֵר שֶׁהַדְּבָרִים רֶלֶוַנְטִיִּים אַךְ הוּא מִתְכַּוֵּן לֹא רַק שֶׁהַדְּבָרִים מַתְאִימִים לַתְּקוּפָה, אֶלָּא שֶׁהֵם גַּם מֻצָּגִים בְּסָטִירוֹת עַכְשָׁוִיּוֹת כְּאִלּוּ הֵם מִמְּאַפְיְנֶיהָ הַיִּחוּדִיִּים שֶׁל הַתְּקוּפָה הַנּוֹכְחִית] אֲבָל דֵּי מַהֵר הוּא מַתְחִיל לַחֲזֹר עַל עַצְמוֹ וְנִהְיֶה מְיַגֵּעַ" – "אֲנִי מִצְטַעֶרֶת" אוֹמֶרֶת צִלָּה, שֶׁהִמְלִיצָה לוֹ עַל הַסֵּפֶר – "אוֹי צִלָּה! אֵין עַל מָה לְהִצְטַעֵר, נֶהֱנֵיתִי מֵהַסֵּפֶר, וְאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אֶת הַהַמְלָצוֹת שֶׁלְּךָ" – "טוֹב אָז קַח אֶת זֶה," הִיא אוֹמֶרֶת וּמוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת 'תְּמוּנוֹת מִשְׁפָּחָה' מֵהַדֶּלְפֵּק "הִגִּיעַ כְּרֶגַע. לֹא קָרָאתִי, אֲבָל נִרְאֶה לִי שֶׁתֹּאהַב אֶת הַסּוֹפֶרֶת".