68

הַיֹּפִי הוּא קַו הַמַּחְשָׁבָה הַנִּמְשָׁךְ מֵחַסַן אֶל הָרֶגַע הַבָּא. מִתַּחַת לְשָׁמַיִם מְעֻנָּנִים וּמְסַנְוְרִים הוּא עוֹמֵד עַל הַמַּשָּׁאִית שֶׁהִיא חֵלֶק מִגּוּפוֹ, וּבְעֵינָיו גַּם אֵיזוֹ תְּלוּנָה עַל כָּךְ שֶׁהַהַעֲמָסָה מְמֻשֶּׁכֶת וְקָשָׁה, וְאִלּוּ הַפְּרִיקָה – יָדִית אַחַת אַתָּה מוֹשֵׁךְ, מַטָּח אֲוִיר אֶחָד נִתָּז וְאַתָּה רֵיק, וּמוּכָן… וְהַהַעֲמָסָה קָשָׁה, כִּי יֵשׁ אָבָק מֵעִיק וְעוֹלֶה בִּסְלִיל מָהִיר אֶל הַזְּרִיחָה.
וּבְהֶמְשֵׁךְ הַמַּחְשָׁבָה (הַדֶּרֶךְ הִיא וַדַּאי הַחֵלֶק הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר), בְּעוֹד שְׁכֶם נִפְרֶשֶׂת לְפָנָיו, אֶבֶן נִתֶּזֶת מִצְּמִיג, סֶדֶק בֹּץ נִמְעָךְ, יַתּוּשׁ נִדְבָּק אֶל הַפַּנָּס. עַכְשָׁו בּוֹקֵעַ אוֹר הַמְּנוֹרָה דֶּרֶךְ שִׁכְבַת אָבָק עָבָה, רוֹטֵט כְּחַי. וְחַיִּים אֲחֵרִים הֵם אַרְבָּעִים טוֹן שְׂעוֹרָה עוֹבְרִים בְּצִנּוֹרוֹת, דּוֹפְקִים בְּקֶצֶב קַדְמוֹנִי, וּמְמַלְּאִים אֶת שַׂקֵּי אֲשָׁכָיו. מִתְנוֹדֵד מִן הָעֹמֶס, יֵלֵךְ אַל הָעִיר אֲשֶׁר אָהַב.