67
עֶרֶב וִיהוּדָה בְּמִטָּתוֹ, מְדַבֵּר בַּטֶּלֶפוֹן הַבֵּיתִי עִם רוּת. אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים עַל מָה הֵם מְדַבְּרִים אֲבָל אִם לִשְׁפֹּט לְפִי הַחִיּוּךְ שֶׁעַל פָּנָיו, הַשִּׂיחָה נְעִימָה בְּיוֹתֵר. כְּבָר מְאֻחָר וּשְׁנֵיהֶם רוֹצִים לָלֶכֶת לִישֹׁן, אַךְ יְהוּדָה מַרְגִּישׁ שֶׁהָיָה עוֹד מַשֶּׁהוּ שֶׁרָצָה לוֹמַר לָהּ, וְאֵינֶנּוּ נִזְכָּר מָה הַדָּבָר. "טוֹב, מַקְסִימוּם תַּגִּיד לִי בְּיוֹם חֲמִישִׁי אִם תִּזָּכֵר" – "טוֹב, לַיְלָה טוֹב!" – "לַיְלָה טוֹב".
הוּא מְכַבֶּה אֶת הַמְּנוֹרָה וּמְדַמְיֵן אֵיךְ יִהְיֶה לִרְאוֹת אוֹתָהּ, אֶת רוּת הַיָּפָה, עַל הַכָּר לְצִדּוֹ. הַמַּרְאֶה מְעוֹרֵר אֶת יִצְרוֹ וְהוּא נוֹגֵעַ בְּעַצְמוֹ וְנִרְדָּם. הַלַּיְלָה נוֹשֵׂא עָנְנֵי גֶּשֶׁם מִמַּעֲרָב וּמְכַסֶּה אֶת הָאֶרֶץ הַמְכֻרְבֶּלֶת בְּפוּךְ צַמְרִירִי.
0 תגובות