57

וִיהוּדָה חוֹנֶה לְיַד גִּבְעַת דִּבְשִׁי וְעוֹלֶה מִן הַכְּבִישׁ דֶּרֶךְ הַשָּׂדֶה הַזָּרוּעַ אֶל נְקֻדַּת הַמְדִידָה. הוּא אוֹהֵב לִמְדֹּד בְּגִבְעַת דִּבְשִׁי כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ עִם הַטֶּנְדֶּר מַמָּשׁ עַד נְקֻדַּת הַמְדִידָה [כְּדֵי לֹא לִפְגֹעַ בַּשָּׂדֶה] וְהַהֲלִיכָה בַּשָּׂדֶה הִיא שִׁנּוּי מְרַעֲנֵן. וְגַם כִּי לַמְרוֹת שֶׁהַגִּבְעָה מְתוּנָה מְאֹד וְנִרְאֵית לֹא יוֹתֵר מִשִּׁפּוּל קַרְקַע, כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְפִסְגָתָהּ נִפְרָשׂ נוֹף רְחָב יָדַיִם שֶׁל מִישׁוֹרִים וְשָׂדוֹת, וְנַחַל שִׁקְמָה הַמְּבַתֵּר אֶת הַמִּישׁוֹר שֶׁנִּפְרָשׂ מַעֲרָבָה עַד יִבָּלַע בָּאֹבֶךְ.
וּבְתוֹךְ הַגִּבְעָה כָּמוּס סוֹד שִׁפְעָה וְאֵין יוֹדֵעַ מַה בִּלְבָבָהּ. וְאִישׁ אֶחָד שֶׁעָלָה בִּזְהִירוּת לֹא לִפְגֹעַ בַּשָּׂדֶה הַזָּרוּעַ, שׁוֹלֵחַ מַבָּטוֹ אֶל קִרְבָּהּ, מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ, וּמְקַבֵּל 138, וּמַה יְסַפֵּר לוֹ 138, לוּלֵא זָכַר כִּי בַּפַּעַם שֶׁעָבְרָה הָיָה 136, עַל כֵּן אָמַר מֵאִירֵנוּ לִהְיוֹת זָכָר זֶה לִזְכֹּר וְלִזְכֹּר וְלִזְכֹּר.