42

צִפֳּרִים מְצַיְּצוֹת בֵּין עֲלֵי הַפַּנְדּוֹרֵאָה. יְהוּדָה מִתְעוֹרֵר קְצָת אַחֲרַי עֶשֶׂר בַּבֹּקֶר מֵחֲלוֹם בּוֹ אָבִיו כּוֹעֵס עָלָיו שֶׁלֹּא בָּא לַעֲזֹר לוֹ. הוּא נִזְכַּר שֶׁאָבִיו בֶּאֱמֶת בִּקֵּשׁ עֶזְרָה לִפְנֵי שֶׁיָּצָא לַצָּפוֹן, וּמְמַהֵר לְהִתְקַשֵּׁר אֵלָיו. "אֵיפֹה הָיִיתָ?" שׁוֹאֵל אוֹתוֹ הָאָב לְלֹא שֶׁמֶץ שֶׁל כַּעַס בְּקוֹלוֹ. יְהוּדָה מֵבִין שֶׁאָבִיו אֵינוֹ כּוֹעֵס אַךְ בְּכָל זֹאת לֹא מַצְלִיחַ לְהַפְרִיד אֶת הַכַּעַס מֵהַחֲלוֹם מִן הַדְּמוּת בַּמְּצִיאוּת. "אֲנִי מִצְטַעֵר, הָיִיתִי בַּצָּפוֹן בְּמַשֶּׁהוּ שֶׁל הָעֲבוֹדָה, בְּמָה רָצִיתָ שֶׁאֶעֱזֹר לְךָ?" – "אָה, זֶה לֹא דָּחוּף, כְּשֶׁתַּעֲבֹר אֶצְלֵנוּ מָתַיְשֶׁהוּ אֲנִי אַרְאֶה לְךָ" – "אֲנִי אָבוֹא עַכְשָׁו" – "בְּסֵדֶר".
"מַה שְּׁלוֹמְךָ, אַבָּא" שׁוֹאֵל יְהוּדָה כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הוֹרָיו. – "תִּרְאֶה מַה שֶּׁקּוֹרֶה" אוֹמֵר הָאָב וּמַחֲוֶה בְּיָדוֹ עַל הַטֵּלֵוִיזְיָה, בָּהּ מְשֻׁדֶּרֶת כַּתָּבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר הַכַּלְכָּלִי. – "זֶה מַדְאִיג אוֹתְךָ אַבָּא?" – "כָּל הַחֶסְכוֹנוֹת כְּבָר שָׁוִים חֵצִי" – "טוֹב, בְּמָה רָצִיתָ שֶׁאֶעֱזֹר לָךְ?" – "אִמָּא רָצְתָה שֶׁתִּתְלֶה לָהּ אֶת הַמְּנוֹרָה הַזֹּאת… רֶגַע" אוֹמֵר הָאִישׁ הַנָּמוּךְ וְהוֹלֵךְ לַחֶדֶר לְהָבִיא אֶת הַמְּנוֹרָה. "הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁתִּתְלֶה לָהּ אֶת הַמְּנוֹרָה הַזֹּאת כָּאן עַל הָעַמּוּד" אוֹמֵר הָאָב וּמֵצִיץ בִּבְנוֹ לִרְאוֹת אֶת תְּגוּבָתוֹ. – "יֵשׁ לְךָ מַקְדֵּחָה?" שׁוֹאֵל יְהוּדָה.