41

עֲדִינוֹ, שַׁמָּה וְאֶלְעָזָר רוֹאִים אֶת אוֹרוֹת הָעִיר עַל הָהָר וּמַגִּיעִים לְאַרְמוֹן בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. דָּוִד חָשׁ לְעֶבְרָם וְשׁוֹאֵל "רָאִינוּ אֶת הַסּוּסִים חוֹזְרִים לִפְנֵיכֶם, מַה קָּרָה?" – "דָאַגְתָּ?" שׁוֹאֵל עֲדִינוֹ. דָּוִד צוֹחֵק. – "דָּאַגְתִּי? לָכֶם? אֲבָל אֲנִי מוֹדֶה שֶׁהִסְתַּקְרַנְתִּי".
עֲדִינוֹ מִתְוַדֶּה. "נָסַעְנוּ וְאָסַפְנוּ אֶת הַמַּיִם מֵעֵין סָמִיֶה, וְשָׁבְנוּ בְּדֶרֶךְ יְרוּשָׁלַיְמָה. אַחֲרַי כִּבְרַת דֶּרֶךְ, נִזְכַּר אֶלְעָזָר כִּי צִוִּיתָנוּ לֹא לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ בָּהּ הָלַכְנוּ. לֹא יָדַעְנוּ אִם לַחֲזֹר וְלָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, אוֹ לִסְטוֹת מֵהַדֶּרֶךְ. אָז שִׁחְרַרְנוּ אֶת הַסּוּסִים וְיָרַדְנוּ אֶל דֶּרֶךְ הַיַּעַר, בָּהּ צָעַדְנוּ עַד כֹּה." – "יָפֵה." עוֹנֶה דָּוִד, וְאַכְזָבָה נִכֶּרֶת בְּפָנָיו. – "אַךְ הַמַּיִם," שׁוֹאֵל עֲדִינוֹ, "הַאִם טוֹבִים יִהְיוּ לַנֶּסֶךְ?" – "עוֹד נִוָּכַח" עוֹנֶה דָּוִד.