122

-"יֹפִי, אֶפְשָׁר לְהָכִין אֶת הַחוּמוּס!" קוֹרֵאת רוּת בְּשׁוּבָם לְבֵיתוֹ. –"מְעֻלֶּה, אֲנִי מֵת מֵרָעָב!" רוּת שׁוֹטֶפֶת אֶת גַּרְגְּרֵי הַחוּמוּס וּמַעֲבִירָה אוֹתָם לַסִּיר. הִיא מוֹסִיפָה לַסִּיר מַיִם וּבָצָל וְשׁוּם וְסוֹדָה לִשְׁתִיָּה, וּמַשְׁאִירָה אֶת הַסִּיר עַל אֵשׁ קְטַנָּה. יְהוּדָה פּוֹתֵחַ אֶת מִכְסֵה הַסִּיר, מִתְבּוֹנֵן בַּחוּמוּסִים וְשׁוֹאֵל "כַּמָּה זְמַן זֶה לוֹקֵחַ?" – "עַד שֶׁהֵם רַכִּים" עוֹנָה רוּת בְּחִיּוּךְ "מָה, תַּעֲמֹד עַכְשָׁו וְתִסְתַּכֵּל? תַּן לָהֶם לְהִתְבַּשֵּׁל" יְהוּדָה מֵבִין שֶׁהוּא נִקְלַע לְתַרְגִּיל בְּהִתְאַפְּקוּת וְשֶׁמּוּטָב שֶׁיִּתְרַגֵּל לִצְרִיבַת הָרָעָב, וּבָא לָשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה לְיַד רוּת. "כָּאן הָיָה הַפְּסַנְתֵּר?" שׁוֹאֶלֶת רוּת וּמַחֲוָה בְּיָדָהּ עַל הַמָּקוֹם בּוֹ עָמַד הַפְּסַנְתֵּר. – "כֵּן…" – "מַה תָּשִׂים בִּמְקוֹמוֹ?" – "לֹא יוֹדֵעַ, עוֹד לֹא חָשַׁבְתִּי עַל זֶה" הוּא אוֹמֵר וּמִתְבּוֹנֵן בַּקִּיר הַלָּבָן. הִיא מַנִּיחָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל כְּתֵפוֹ.
כַּאֲשֶׁר הַגַּרְגְּרִים רַכִּים רוּת מְבַקֶּשֶׁת כַּף עִם חֹרִים. – "אֵין לִי" אוֹמֵר יְהוּדָה – "וָאי אֵיזֶה בַּיִת שֶׁל רַוָּקִים, אַל תַּגִּיד לִי שֶׁגַּם מְעַבֵּד מָזוֹן אֵין לְךָ" – "מְעַבֵּד מָזוֹן דַּוְקָא יֵשׁ, לַמְרוֹת שֶׁלֹּא נִרְאֶה לִי שֶׁאֵי פַּעַם הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בּוֹ" אוֹמֵר יְהוּדָה וּמוֹצִיא מֵהָאָרוֹן מְעַבֵּד מָזוֹן חָדָשׁ לְמַרְאֶה. רוּת מַעֲבִירָה אֶת הַגַּרְגְּרִים, שֶׁבֵּינְתַיִם הֶאֱפִירוּ, לִמְעַבֵּד הַמָּזוֹן, מוֹסִיפָה לִימוֹן, מֶלַח וּפַפְּרִיקָה מְתוּקָה, וּמַפְעִילָה אֶת הַמְּעַבֵּד. לְאַחַר שֶׁהַגַּרְגְּרִים הוֹפְכִים לְמִשְׁחָה הִיא מוֹסִיפָה טְחִינָה וּמְעַט מַיִם, מְעַרְבֶּלֶת שׁוּב, וּמַגִּישָׁה לִשְׁנֵיהֶם חוּמוּס חַם וְטָרִי. – "הָרַסְתְּ לִי אֶת הַחַיִּים" אוֹמֵר יְהוּדָה כְּשֶׁהוּא טוֹעֵם אֶת הַחוּמוּס – "מָה?" – "אֲנִי לֹא אוּכַל לֶאֱכֹל יוֹתֵר חוּמוּס צַבָּר עַכְשָׁו!".